גז"ד משלים לאנה דוקלסקי שהורשעה בגרימת מות בעלה ודחיית מועד ביצוע גזה"ד

בהמשך  לגזר הדין מיום 24/3/08 ובהתאם להמלצת הממונה על עבודות השירות, אני קובע, כי הנאשמת תרצה 5 חודשי עבודת שירות בבית החולים "הלל יפה".

עבודת השירות תתבצע בתנאים, בשעות ובמגבלות המומלצות ע"י הממונה על עבודות השירות.

הובהרה לנאשמת משמעות אי העמידה בתנאי עבודת השירות וכן חובתה לעדכן את הממונה על כל שינוי בכתובתה.

הנאשמת תחל בביצוע עבודת השירות ביום 4/5/08. במועד זה יהא עליה להתייצב בשעה 08:00 במפקדת מחוז צפון, יחידת עבודות שירות, כפר מג'אר.

זכות ערעור לבית המשפט העליון תוך 45 יום מהיום.

המזכירות תעביר עותק מגזר הדין המשלים לממונה על עבודת השירות.

ניתן היום ב' בניסן, תשס"ח (7 באפריל 2008) במעמד הצדדים.

ב"כ המאשימה:

מבקשת עיכוב ביצוע של גזר הדין, שכן אנו שוקלים להגיש ערעור לביהמ"ש העליון. אני מבקשת שיובהר כי ה-45 יום ימנו מהיום, שכן גם בישיבה הקודמת נרשם שזכות ערעור תוך 45 יום.

החלטת ביניים

מובהר בזאת, כי זכות הערעור מתחילה להמנות מהיום ורק בטעות נרשם בגזר הדין מיום 24/3/08 כי זכות הערעור מתחילה להמנות מאותו מועד.

ניתנה היום ב' בניסן, תשס"ח (7 באפריל 2008) במעמד הצדדים.

ב"כ הנאשמת:

מתנגדים לבקשה וזאת ממספר טעמים: הטעם הראשון נעוץ בע"פ 111/99 אהרון שוורץ נ' מדינת ישראל שבו נאמר ע"י כב' השופטת בייניש, בטרם היותה נשיאה, שהכלל הוא שאין לעכב ביצוע, שהכלל הוא שיש לקיים את פסקי הדין של ביהמ"ש מאחר והקף משקפים אינטרס ציבורי. הטעם השני הוא, שעצם הבקשה לעיכוב ביצוע צריכה להיות מונמקת, מובהרת ומוסברת. הטעם השלישי אני מפנה לע"פ 1154/07 שם ביהמ"ש העליון כב' השופטת ארבל סירבה לבקת המדינה עיכוב ביצוע של עבודות של"צ ושם היתה עבירה חמורה יותר מסוג פשע כאשר האינטרס הציבורי מהווה את הטעם לקיום פסה"ד. הממונה קבע כי עבודות השירות תחלנה ב- 5/4/08 ומאחר והכרעת הדין ניתנה לפני מספר שבועות, אני חושבת שלעכב את הביצוע ל-45 יום, מרוקן מתוכן את החלטת הממונה ואת החלטת ביהמ"ש. אנו מתנגדים ואנו חושבים כי עד לתקופת ריצוי עבודות השירות, יש למדינה מספיק זמן להגיש נימוקיה כדי שביהמ"ש יעיין בהן ויראה אם יש טעם בהגשת הערעור.

ב"כ המאשימה:

פסק הדין שחברתי הפנתה אליו שוורץ, מתיחס גם לכך שכאשר מדובר בתקופת מאסר קצרה, בד"כ ביהמ"ש נוטה כן לעכב את ביצוע גזר הדין. בד"כ הבקשה היא בקשה של הנאשם, במקרה זה הבקשה היא של המדינה. זכות הערעור ניתנה לנו מיום גזר הדין הסופי שזה מהיום. אני מפנה לכך שתוך ה- 45 הימים האלו, יש גם את פגרת הפסח. אני לא מבינה את התנגדותה של חברתי. אם ביהמ"ש לא יתן עיכוב ביצוע, הרי שעד שיוגש ערעור במידה ואכן יוגש, הנאשמת תחל בריצוי עונשה וביהמ"ש מסכל את האפשרות האמיתית שלנו לערער על גזר הדין. אני לא רואה איזה נזק יגרם לנאשמת. במידה ויוגש ערעור והוא לא יתקבל הרי שהיא תוכל להתחיל את ריצוי העונש במועד מאוחר יותר ולכן לא יגרם לה נזק.